הכרעת דין בתיק ת"פ 4823-08

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת של החזקת מכשירי פריצה, והחזקת נכס החשוד כגנוב.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13/8/08 החזיק הנאשם מגזרי פח וסכין יפנית היכולים לשמש ככלי פריצה וכן צמיד יקר ערך אותו נטל לרשותו ללא רשות בעליו, כאשר במעשה זה החזיק נכס החשוד כגנוב.

הנאשם הודה בהחזקת מכשירי פריצה והתיק התנהל רק לענין הצמיד החשוד כגנוב (עמ' 8 ש' 22-23).

גרסת הנאשם לכל אורך הדרך היה כי נטל את הצמיד מאימו ללא רשותה. כמו כן, בסיכומים טענה הסנגוריה כי החיפוש אשר נעשה על גופו של הנאשם היה ללא יסוד סביר, ועל כן תוצאותיו ותוצריו פסולים.

באשר לטענה אחרונה זו, דין הטענה להדחות. ראשית - הטענה לא נטענה כלל בתשובת הנאשם לכתב האישום לטעמי טענה מסוג זה חייבת להטען בפתח הדברים. מעבר לכך, על מנת להוכיח טענה זו יש להוכיח יסוד סביר לחיפוש. ברור לחלוטין שהנטל הוא על המאשימה בענין זה, אין המאשימה יכולה להתמודד עם טענות שלא נטענו. ועל כן, לא הובא השוטר המחפש כעד מטעם התביעה וההגנה אף ויתרה על חקירתו. בנסיבות אלה, אין ההגנה רשאית לעלות טענות מסוג זה במהלך הסיכומים.

ולגופו של ענין. אכן נכון שהנאשם טען כי נטל את הצמיד מאימו. לטענתו הצמיד היה עליו והיה מתוך כוונה להעמידו להערכת שווי. כידוע בעבירת החזקת רכוש החשוד כגנוב, הרי שמוטל הנטל על הנאשם להוכיח או לפחות להציג הסבר סביר להימצאות הרכוש עליו ועל מקורו.

בנסיבות תיק זה, הדבר קל במיוחד. כאמור, הנאשם טען כי המדובר בצמיד השייך לאימו. לא היה קל מלהביא את האם להעיד. ואולם, הנדבר לא נעשה וחל כאן הכלל בדבר המשמעות של אי הבאת עד רלוונטי.

מעבר לכך, מת/5 עולה כי האם נחקרה, ונשאלה שאלה ישירה האם הצמיד הוא שלה, היא לא היתה מוכנה להשיב על כך. תשובה חיובית לשאלה זו, בצירוף העובדה כי הצמיד היה אצל בנה בהסכמה היתה מן הסתם מובילה את סגירת התיק עוד במשטרה ולא לכתב אישום. משלא עשתה כן, הרי שהדברים מובנים מעליהם.

אשר על כן, סבורני כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה, לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה הנוספת לו בכתב האישום:

החזקת רכוש החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ב, 03/11/2011 במעמד הנוכחים.